<h1>ספר הישר לר"ת — שו"ת סימנים כ"ח—כ"ט</h1>
<h2>דף ה.</h2>
[שאלת הר"ר יוסף ב"ר משה לר"ת]. ובשמעתא קמייתא פ"ק בשלמא תנא דידן תנא מניינא למעוטי דר' אושעיא ודר' חייא. לא הבנתי מאי אתי למעוטי, הא לא פליגי, אלא שאמר בתחילת הסוגיא ותנא דידן מ"ט לא תנינהו, בשלמא לשמואל בנזקי ממונא קא מיירי אלא לרב ליתני תנא אדם וכו'. לפי דעתי הבנתי דלא פליגי ע"כ קשה לי מאי דקאמר תנא דידן מניינא למעוטי וכו'. ודקשיא לך מנינא דמתניתין דר' חייא ודר' אושעיא מאי קאתי לאשמעינן תריץ לרב לא קשיא כלל דהא מתני' כר' אושעיא ושמואל מפיק טעמיה ממנינא דמתניתין דקאמר מבעה זה השן דאי תימא מבעה זה אדם הוו להו טפי מארבעה ולא ס"ל כדקאמר רב תנא אדם וכל מילי דאדם ולהכי איצטריך מניינא דמתניתין, ודר' אושעיא איצטרך דאי לא מניינא מנא לן דסבר כר' עקיבא. ודר' חייא אשמעינן דאיקרי דבורא דעדים זוממין מעשה והוה ליה לאו שיש בו מעשה, דאי לא מניינא ה"א דבורא דלית ביה מעשה הוא.
<h2>דף כג:</h2>
[שאלת הר"ר יוסף ב"ר משה לר"ת]. כיצד הרגל. דאיבעי להו פי פרה וכו', לא ידענא מאי קאמר, דהא בכמה משניות אשכחן דמחייב בשן משום אכילה דתנן בפרק זה [י"ט ע"ב] שן מועדת לאכול פירות וכו' אכלה מתוך הרחבה משלמת ולא הוכיח מהני סתמי דמתניתין. השיב רבינו יעקב זלה"ה עלה דכלב שנטל את החררה. אמאי קשיא ליה משנה מפורשת, היה לו להקשות מפסוק מפורש דכתיב ושלח את בעירה ובער, אלא כדשנינן שנתחככה בכותל להנאתה ואמאי נקט ליה לשון אכילה משום רישא דמתניתין דקתני כיצד השן מועדת ולגבי שן שייך למימר אכילה. ולכך אין להביא ראיה מאותן המשניות, אבל הכא גבי חררה קתני ואכל את החררה והיה לו לומר ונהנה מן החררה, אלא ודאי ש"מ אכילה ממש קאמר.
